מעצבות צעירות YOUNG DESIGNERS

כאמא לשני בנים (מקסימים!) חשקה נפשי בבת, ולא רק לשם האיזון המשפחתי. ילדה קטנה עם שתי צמות, שמלת מלמלות ופה דובדבן. התחושות מתעצמות כאשר אני נכנסת לחנויות לבגדי ילדים, שאת שמם יש לשנות ל "חנויות לבגדי ילדות". קולבים עמוסים ורוד/אדום/לבן, סרטים צבעוניים, תחרות ססגוניות, חצאיות מסתובבות והרבה הרבה שיק. מיותר לציין שעל המדף הבודד בקצה החנות מונחים להם כמה פריטים עלובים בצבע כחול, נעלבים ועייפים. 

As a mother of two (charming!) boys, I am craving for a daughter, not only for family balancing. A little girl with two braids, ruffled dresses and a cherry-like mouth. These feelings are intensified when I enter children's clothing stores that should have been called "girls' clothing stores". The colorful racks are loaded with pink/red/white dresses, ribbons, laces, spinning skirts with lots of chic. Needless to say there are also blue, dull, offended and tired looking items for boys on some isolated shelves at the end of the store.

החופש הגדול, האחייניות המהממות שלי והחשקים הכמוסים לבת (שהם כבר לא כמוסים) הובילו אותי לפתוח סדנא למעצבות צעירות. חוויה יצירתית לבנות המין היפה (והחזק) לעיצוב ותפירה בחוט ומחט, ממש כמו פעם: קבוצת נשים אשר יושבות יחד, תופרות ומפטפטות. הפעם בסיבוב הבדים בחנויות בחרתי בדים מתוקים עם הדפסי פרחים ולבבות, סרטי סאטן עדיניםו המון המון ורוד. 

Summer vacation, my gorgeous nieces and my secret cravings for a daughter (they are no longer secret) led me to open a workshop for young designers. A creative experience of designing and needle and thread sewing experience for the beautiful (and strong) gender, just, like in old times: a group of women sitting together, sewing and chatting. This time, I looked for cute fabrics with floral prints and hearts, delicate satin ribbons and lots of pink in fabrics stores.

בהתרגשות רבה קיבלתי את הבנות, הדור הבא של עולם העיצוב. למדנו להכין סקיצה, לתכנן דף השראה ולבחור חומרים. תפרנו בהנאה רבה סרט אופנתי לשיער, תיק, עטיפת בד למחברת וחצאית מסתובבת (בחצאית קצת נתקלנו בקשיים, אך המורה עזרה). בנוסף עיטרנו ביד חופשית ובעיצוב אישי חולצה. להפתעתי הרבה מצאתי בנות יצירתיות מאוד, עם חוש עיצובי מובהק, עם כמיהה ליצירה פשוטה, סבלנות, התמדה והרבה הרבה יופי. 

I received the girls with great excitement, the next generation of the design world. We learned to make a sketch, design an inspiration page and select materials. With great pleasure we made a fashionable ribbon for the hair, a bag, a fabric notebook jacket and spinning skirt (it was more difficult, but the teacher helped). In addition, each girl individually designed and decorated a shirt. Much to my surprise, the girls were very creative, with a clear sense of design, yearning, determination and patience and created simple and very beautiful items.

התגובות הנלהבות של הבנות והאמהות שימחו אותי מאוד. עכשיו אני מתפנה לסדנא נוספת שתערך בקרוב, ולחלומות על תינוקת.

The enthusiastic responses of girls and mothers delighted me. Now I have time to prepare the next workshop that will take place soon and to dream about a baby-girl.

עמוד הפייסבוק של המעצבות הצעירות של דגניתא

לפרטים נוספים על הסדנאות הבאות נא כתבו לי מייל

 

Facebook page

Email

תודה לעדיאל, תהילה, טליה, בר, שני, נועה, זוהר, רוני ויהלי. היה לי כיף מאוד!

ירוקה GREEN

כקצינה לשעבר,  יש לי יחסי אהבה שנאה עם צבע ירוק. מצד אחד הוא מזכיר לי מדים צבאיים אך מנגד, שירותי הצבאי היה מעצים, מחשל ומהנה. במשך עשור נמנעתי מלהכניס לארון הבגדים שלי פריטים בצבע ירוק. לא ירוק זית, לא ירוק מנטה ואפילו לא (חביב הניינטיז) ירוק בקבוק.

As an ex-officer in the IDF my relationship with the color green is a love-hate relationship. On one hand, it reminds me of the uniform, but on the other hand, the time I spent in the army made me stronger, empowered me and I had a lot of fun. For a decade or so I didn't buy any green items for my wardrobe. No olive green, no mint green and not even bottle green (which was the 90's favorite!)

התאהבתי בו מחדש בשנים האחרונות. שמלת וינטאג' מהממת קרצה לי מחנות צדדית בנתניה, וחינכה אותי מחדש. כשהתחלתי לעסוק באופנה נוכחתי לדעת שהירוק מחמיא ביותר לישראליות. השמלה הראשונה שעיצבתי בקולקציית הביכורים שלי היא ירוקה והיא שמלת המזל שלי וכאחת שכזאת כל הסדרה הירוקה נמכרה. מאז בכל קולקצייה שלי יש פריט אחד ירוק, למזל. בחורף היה זה ז'קט קצר מצמר במראה צבאי (קצינה או לא?), במעבר היתה זאת חולצת כיווצים (דגם רותה) שאפילו הדגם הראשוני שלה נחטף. בקיץ הזה השמלה האהובה עלי, שמלת אנסטסיה, נתפרה גם בירוק. מה יהיה בחורף הקרוב? חכו בסבלנות.

Lately, I fell in love with the color green all over again. A beautiful green vintage dress winked at me from a display window in Natania to it re-educate me. When I started practicing fashion design I've come to realize that the color green really flatters Israeli women. The first dress I ever designed was green, it was my good luck charm dress and as such – all the items of that design were sold out. In all subsequent collections, I've made sure there's a green piece included for good luck. In the winter collection it was a short army styled jacket (I did mention the officer issue right?), in my the spring collection it was the Ruta shirt (the first series of this shirt were sold out too!), and in the present summer collection my favorite dress – Anastasia dress was sawn also in green. What item will it be in the next winter collection? Stay tuned!

 

 

 

 

חברתי הטובה רחלי היתה מהראשונות לרכוש את שמלת הביכורים שלי בצבע ירוק. במקרה או שלא, רחלי היא מהירוקות האמיתיות. אחת שיכולה להזיז הרים, לשנות החלטות ולהביא שינוי. לא רק שהיא יכולה, היא אף עושה זאת עבור כולנו. רחלי היא יו"ר (משותפת) של "התנועה הירוקה", אישה מקסימה ומעניינת, אמא לשלושה ילדים וחברה טובה.

 

אני רוצה לאחל לכולנו המון בגדים ירוקים, חיים ירוקים, מזומנים ירוקים. ולרחלי האהובה בהצלחה במרוץ לכנסת.

.

My good friend Racheli was one of the first buyers of my first green dress model.  Accidentally (or not…) she's truly a green person – an activist for the quality of environment. She's one of those who can move mountains, change decisions and make a difference. Not only can she – she's actually doing it for all of us, as she's the chairmen of "The Green Movement" and she's a charming, interesting women, a mother of three and a really good friend.

I wish us all tones of green clothes, green way of live,  green cash and for Racheli I wish good luck in the race for the Knesset (Israel's parliament)!

 דגניתא בפייסבוק

הבלוג של רחלי תדהר קנר - "אמא ירוקה רצה לכנסת"

רחלי תדהר קנר - יו"ר התנועה הירוקה ב"הייד פארק" לובשת את שמלת המזל שלי

יצירה ורגש Post 18 – Creativity and Emotions

האמהות שבינינו יודעות שכמות ההורמונים והרגש בזמן ההריון ממריאה פלאים. גם לי זה קרה: במחצית הראשונה של ההריון השני שלי עבדתי על קולקציית קיץ 2012.  הכל עבד אחרת, מהבטן. תחושות בטן ופרפרים בבטן ליוו את העשיה ברמה היומיומית. חשיבה רציונלית? אין. סדר והגיון? אין. תכנון וארגון? אין ואין. בשונה מקולקציות קודמות, בקולקצייה הנוכחית נתתי יד חופשית ליצירה ולרגש, הן התערבבו להן יחד, סקיצה ועוד סקיצה, דגם ועוד דגם, בסחרור מושלם, ויצרו אוסף פריטים נשיים קייציים שנעשו באהבה וברגישות אין קץ.

Mothers know that when we are pregnant hormones and emotions fly sky high. It happened to me: during the first half of my pregnancy I designed my 2012 summer collection. Everything worked differently, from the belly.  Gut feelings and butterflies in the stomach accompanied the process on a daily basis. Nothing worked as it should: no rational thinking, no order and logic and no planning and organization. Unlike in previous collections, in the current collection creativity and excitement were discharged, blended together – one sketch and another, one model and another – in a perfect "pirouette", creating a collection of feminine items made with love and great sensitivity.

במקביל אלי בתל אביב, נפגשו שני אנשים שלהפתעתי הרבה, גם עובדים מהבטן. שניהם יחד וכל אחד מהם בנפרד מערבבים על בסיס יומי יצירה ורגש. היא שרון מסטודיו טאב והוא הסטייליסט כדורי, שני כשרונות שמצאו מין את מינו. היא מערבבת צבעים, טקסטים, תמונות ופונטים. הוא יוצר הרמוניה מבגדים, אביזרים, איפור ושיער. לפגוש את שניהם יחד על סט צילומים של קולקציית קיץ, זה כל מה שמעצבת אופנה צריכה (וגם דוגמנית יפה).

to my wonderment, I met two people in Tel Aviv who parallel to me, are also working from the gut. Both of them and each one separately mix creativity and emotion on a daily basis. One of them is Sharon who owns Studio Tab and the other one is the stylist Caduri , two gifted artists who fit like a glove. She mixes colors, texts, images and fonts and he creates harmony in clothing, accessories, makeup and hair. To meet both together on the set of Summer collection is all a fashion designer should wish for (and, of course, a beautiful model).

התאספנו ביום אביבי במיוחד בגינה ציבורית, קבוצת אנשים יצירתיים שאוהבים את עבודתם, להפיק יחד קטלוג לקולקציית הקיץ שלי. דוגמנית יפה נטולת אגו הגיעה רכובה על סקייטבורד, סטייליסט וצלם כשרוני שבהינף יד יוצר פריימים מושלמים, מעצבת גרפית בעלת עיניים שיכולות לראות דברים לפני שהם מתהווים, והבגדים שלי, שאם יכלו לדבר היו מספרים שנעים להם מאוד.

On a beautiful spring day we gathered in the park, a group of creative people that love their job, to produce my summer catalog. The beautiful unpretentious model arrived riding her skateboard, the stylist with his camera that offhandedly creates a perfect frame and a graphic designer that sees things even before they are realized, and my collection items that would have said how well they feel if they could talk.

הצילומים התנהלו בדיוק באותו אופן בו נוצרה הקולקצייה. ללא תכנון וסדר אך עם המון אהבה ותשוקה. כך גם עריכת התמונות והפיכתן לקטלוג מודפס. לידיה של שרון התגלגלה יצירת אמנות של ילדה בת 4. בגן רוחל'ה קיבלו הילדים דפים לבנים ומדבקות עגולות. אלונה היצירתית בנתה ללא ידיעתה סקלת צבעים קייצית בה השתמשה שרון לעיצוב הקטלוג.  כולנו מקווים שאת היצירתיות הבלתי תלויה הזאת לא יירמסו הגננות והמורים שבדרך, וגם אלונה תגדל להיות יוצרת אינטואטיבית שעושה דברים מהבטן.

Photographs were taken exactly in the same way I created the collection, without any plan or order, but with much love and passion. The same pattern was used in editing the photos and turning them into a printed catalog. Sharon met by chance a work of art of a 4 years old girl. In Rochelle kindergarten the children received white pages and colored round stickers. Alona, a creative girl, built without knowing a summer color scale that Sharon used to design the catalog. We all hope that this independent creativity will not be trampled by teachers and educators on the way, and that Alona will develop into an intuitive gifted artist that works from the gut.

אני מחכה בכליון עיניים לקבל את הקטלוג המוחשי מבית הדפוס. בינתיים אני מסתפקת בתמונות על צג המחשב, ומאמצת לחיקי את החזון של שרון:  WE LOVE OUR JOB.

I am waiting impatiently to get the actual catalog from the printing house. Meanwhile, I have to be satisfied with the pictures on the computer monitor, embracing Sharon's vision: WE LOVE OUR JOB

לאתר של סטודיו טאב לחצו כאן

לאתר של דגניתא לחצו כאן

http://www.weloveourjob.co.il/

DGANITA

העשור הפורימי The Purimic (kind of Israeli Halloween) decade

שנות ילדותי והתבגרותי המוקדמת היו באייטיז. כאחות קטנה במשפחה גדולה, נחשפתי בגיל צעיר לגיבורי התרבות, האופנה והמוזיקה שאחיי ואחיותיי הגדולים אימצו לעצמם. בחורה עירומה המפנה את גבה למצלמה הכירה לי את התקליט של תיסלם, וחמישה תמהונים לבושים באדום ושחור את בנזין. רוד סיטיוארט הגיע לארץ, האחים קיבלו כרטיס חינם להופעה, הבנות רק רצו לכייף עם סינדי לאופר, ואני נשארתי בבית להכין שיעורים.

My childhood and early teenage years were during the eighties. As the smallest sister of a large family, I was exposed in a young age to the culture heroes, fashion and music that my elder brother and sisters embraces. A naked girl turning its back to the camera reminded me of the Tislam album (a famous Israeli band). Five weirdoes dress in red and black reminded me of Benzin album (another very famous Israeli band). Rod Stewart arrived to Israel for a show and my brothers received a free ticket to the show, while the girls just wanted to have fun with Cindi Lauper. I had to stay home and do my home work

בימי ראשון בערב היינו מתאספים בציפייה דרוכה לעוד פרק מסדרת המופת דאלאס. אני לא בדיוק זוכרת על מה היתה הסידרה, אך את הפן הנצחי של סו אלן, והפנים היפות של פאם אני לא יכולה לשכוח. בבילוי משפחתי בלונה פארק עמדנו שעתיים בתור בכדי להצטלם עם דמויות קרטון של כוכבי הסידרה. הדמויות האלו היו קצת יותר אמיתיות מכוכבי הריאלטי של היום.

On Sunday nights we would gather around the TV for yet another episode from the excellent series Dallas. I don't really remember what the series was about, but I do remember the ever-lasting hair-do of Sue Ellen, and I will never forget the beautiful face of Pam. When we were in a family fun day at the amusement park, we waited in line for two whole hours just to take a picture with carton figures of the series actors. Those figures seem more lively than nowadays reality shows stars.

כשאי.טי. חבר מכוכב אחר בא לבקר, במדורי האופנה ב"לאשה" כיכבה האחת והיחידה תמי בן עמי בבגדי ים צבעוניים של גוטקס, ועל הצד הפנימי של דלת ארון הבגדים שלנו, תמונת של אלונה פרידמן.  הדוגמניות היו דוגמניות, השחקניות היו שחקניות, ומגישות ידעו על מה הן מדברות.

When E.T. - a friend from another planet came to visit, when Tami Ben-Ami (one of Israel's most known models) appeared in overly colorful swim suits by Gotex in both the fashion section of LaIsha paper (an old leisure time paper for women), and when the insides of our closet doors was filled with pictures of Alona Fridman (another known Israel model)… when models were models and actors were actors, and Dalia Mazor was the news announcer (she's the most legendary announcer ever).

כריות בכתפיים וחותלות על הרגליים עשו קאמבק לאחרונה. באופן אישי הייתי מעדיפה להשאירן עמוק עמוק במגירה של שנות השמונים, ואת הצבעוניות המוגזמת, גווני הגלידה והפאן הפארה פוסטי במגירה ליד.  האיפור המוגזם והעיניים המודגשות בצלליות נוצצות עיטרו את פניהן של  בנות המין היפה, והמשפט "כל המוסיף – גורע" עדיין לא נכתב. הצצה מקרית לשיר הפתיחה של הסדרה "תהילה" ("fame") מעלה חיוך נוסטלגי, ונשאלת השאלה למה הם התחפשו בדיוק??

Have you noticed that shoulder pillows and ankle-warmers made a "come-back" lately? Personally, I'd rather that they'll stay deep within the 80-s drawer. The exaggerated colorfulness, the ice-cream shades, and the Farrah Fawcett hair style in the drawer next to it. Too much makeup was used and dark glittering shading emphasis on the eyes decorated the faces of those that are considered the better looking sex. The saying: "the more you add, the less you gain" was not yet written. An incidental look to the theme song of the series "fame" brings up a nostalgic smile, and the rhetoric question is – what were they thinking wearing these costumes?!              

מגמת הפאייטים נשארה איתנו מאז. אם בעבר הן השתייכו לשמלות האוסקר ולחיקויים באלנבי, היום הן מעטרות בגאווה פריטים נבחרים של רוב מעצבי ארצנו.

אין ספק ששנות השמונים היו צבעוניות ועליזות, והאופנה בתקופה זו היא חידה לא פתורה.  אין פלא שמדי כמה שנים נוצרות קולקציות מגוונות בהשראת תקופה זו. הנחמה היחידה היא שהאינטרפטציות סולידיות והרמיזות עדינות.  אומרים שהאופנה חוזרת מדי כמה עשורים, אך העשור הזה לא הצטיין במיוחד מבחינה אופנתית. כשמציצים לאחור בתמונות, נראה כי כל יום היה פורים.

חג פורים שמח!

The sequins trend has remained with us since. If before they belonged to Oscar dresses and low budget imitations, today they proudly decorate selected items from many of our country's designers.

Without a doubt, the 80-s were colorful and cheerful, and the fashion of that time is really an enigma, but no wonder that once in a few years varying collections are inspired by that decade. The only comfort is that the hints to that decade are subtle and the interpretations are implicit. They say that fashion repeats itself once every few decades, but it would be an under-statement saying that the 80-s did not excel fashion-wise. Looking back at the pictures from those times, it seems that every day was Purim…

Have a happy purim

הריון ולידה Pregnancy and Childbirth

בימי החורף הראשונים, כשהטמפרטורות צנחו וטיפות הגשם הראשונות השקו את העציצים הנבולים במרפסת, התחלתי לעצב את קולקציית הקיץ. מלבד המשימות היומיומיות שכבר הפכו לשיגרה, התווספו שתים נוספות. הראשונה: איזה מרק להכין היום, והשניה: אילו פריטים אעצב לקיץ. בשתיהן טיפלתי באופן זהה: חשבתי על עצמי, על העדפותיי ועל טעמי האישי. מיותר לציין שבעניין המרק משפחתי שבעת רצון מבחירותיי הקולינריות, וגם בעניין הבגדים (טפו טפו) לקוחותיי מאושרות.

מאז עברו כמה חודשים, עשרות סקיצות שורטטו במחברת שלי, דוגמאות בדים נאספו, גזרות חדשות הומצאו ודגמים חדשים קיבלו צורה. עמלתי ויצרתי קולקצייה אביבית חדשה. כשדוגמנית הבית מדדה את הגזרות הראשוניות ראיתי בבירור תשובה חיובית. כן, הקולקצייה מקבלת חיים.

During the first winter days, when temperatures dropped and the first raindrops watered the withered plants on the balcony, I began to design my summer collection. Two more tasks are added to my daily routine.  The first one is the kind of soup I want to prepare for lunch and the second one is what to design for my summer collection. Both are treated by the same method – I am thinking about myself, my preferences and personal taste. Needless to say that my family is always happy with my culinary choices and, knock on wood, so are my clients.

Dozens of sketches were drawn in my notebook since then, samples of fabrics were selected, new models and patterns were invented and given form. I created a new spring collection. When the house model tried on the new collection, I could definitely see a positive response. Yes, the collection is awakening.

בחודשים האלו התעוררו משנתם חששות רבים. איך יראו הבגדים?  האם ב ד י ו ק כפי שרציתי? האם מה שאני מתכננת הוא טוב? נוח?  יפה? האם גם הפעם אצליח בדמיוני לפענח את רצונותיי ולהפוך אותם לקולקצייה טובה? והבדים, והצבעים, והשילובים? האם הם יהיו טובים כמו בעונה הקודמת?

During this period I had many doubts. How will the final products look like? Will they be exactly as I imagine - comfortable, beautiful? Will I, once again, be able to translate my aspirations into a good collection? What about the fabrics, colors and combinations, will they be as good as in previous seasons?

החששות לא עוזבים אפילו לא לרגע, אך יחד עם זאת, מתגברת תחושת הביטחון במה שאני עושה. בכל שבוע אני צועדת שני צעדים קדימה לעבר היעד. זהו תהליך ארוך שמבטיח התבשלות אמיתית והכנה מקיפה לקראת לידת הקולקצייה.

פרפרים בבטן מרגישים כמו בעיטות עובר קטנות. כשהדגם הראשוני מוכן גם אני מוכנה עבורו. עם שם, תיאור, צבע ומידות. אני אפילו מצליחה לנחש מי תרצה לאמץ אותו לחיקה.  כאשר אני מקבלת את גלילי הבדים אני מריחה אותם ומדמיינת כיצד יראו בסוף התהליך. ולבסוף, כאשר הבגדים מגיעים מהמתפרה אני מתרגשת, מאושרת, משחררת אנחת רווחה, ואפילו מזילה דמעה. אני יודעת ושמחה על כך שהם שלי. שההמתנה הארוכה עבורם היא בעצם מתנה בפני עצמה.

עכשיו, כשהאביב מציץ לו מעבר לפינה, הקולבים בחדר העבודה שלי מתמלאים אט אט בבגדי קיץ חדשים, פרי דמיוני ויצירתי. ואני אמא גאה בהם כל כך.

Strangely, the ongoing worry is accompanied by increased confidence that I am doing the right thing. Each week I take another step toward the goal. This is a long process that ensures real ripening and comprehensive preparation for the collection "birth".

 The butterflies in my stomach feel like the kicking of an embryo. When the prototype is ready I am ready for it. It has a name, description, color and sizes. I can even guess who will select it. When I receive the fabric rolls I smell them and imagine how they will look at the end of the process. Finally, when the clothes return from the sewing workshop I am excited, happy, heaving a sigh of relief and sometimes shed a tear. I am happy to know that they are mine. The long waiting in itself is actually a gift.

Now, as spring is peeking from around the corner, the racks in my den are slowly filled up with new summer clothes, the fruit of my imagination and my creativity. And I am a proud "mother".

אני כל כך מתרגשת. בקרוב מאוד אהפוך שוב לאמא ואלד את בני השני.  



I am so excited. Very soon I will become a mother again and give birth to my second son.

אוכל אופנתי

יש לי אהבה מאוד גדולה לאוכל. אני אוהבת לחשוב על שילובים מעניינים ואפשרויות שונות לבישולו. אני אוהבת לגעת בו תוך כדי הכנתו. אני אוהבת לראות את כל מגוון הצבעים והטקסטורות הופכות לתבשיל אחד גאוני. אני אוהבת להריח את התבלינים, הירקות והבשר, את חומרי הגלם ואת התוצר הסופי. בעיקר אני אוהבת לאכול. אוכל מסודר ומוקפד, מחולק על הצלחת לפי סוגים, צבעים ומרקמים. וגם אוכל מבולגן, ערימה אחת גדולה שנוצרה מערבוב חסר אחריות של מנות שונות.

את רותה, האישה, האגדה והקייטרינג פגשתי בגלגולי המקצועי הקודם כמעצבת אירועים. היא בישלה, ואני עיצבתי. מיותר לספר שבתקופה ההיא העליתי למשקלי כמה ק"ג איכותיים.

שתי שניות וחצי  - זהו פרק הזמן שלקח לי להגיד "כן" לבקשתה. התמזל מזלי ורותה ערכה סשן צילומים לקייטרינג הבוטיק שלה, ואני קיבלתי הצעת עבודה שאי אפשר לסרב לה: סטיילינג לאוכל. למרות שזאת היא לי הפעם הראשונה לעסוק בנושא, לא היססתי לרגע, וידעתי בוודאות כי שילוב של רותה, אוכל, צלם מוכשר וארט דירקטורית מהשורה הראשונה הם כבר קלף בטוח לניצחון.

מוקדם בבוקר הגענו לסטודיו של הצלם. רותה והפתעותיה: מיליוני ארגזים המכילים חומרי גלם לארוחת גורמה למאתיים איש בערך, כלים שיכולים לשמש לשולחן ליל סדר המוני, אנרגיות בקילוגרמים וכשרון. הרבה כשרון.

קונספט הצילומים היה שונה, והרעיון המרכזי היה להביא לידי ביטוי תהליך עבודה ולא מוצר מוגמר. במשך שעות התעסקנו בשאלות חשובות כמו: כמה חמוציות להוציא מהערימה? האם הזווית של כף העץ נכונה או שמא לסובב אותה בעוד שתי מעלות שמאלה?  ואני? שיחקתי עם צבעים, טקסטורות, טעמים וריחות. בדיוק כמו שאני אוהבת.

כל החשיבה והביצוע הזכירו לי עיצוב של קולקציית בגדים חדשים, רק שהפעם לא התהדרתי בשמלת מלמלות חדשה, אלה בארוחת צהרים שווה של אנטריקוט, פסטה וסלט ירוק. (הרי חינכו אותנו שאסור לזרוק אוכל).

קייטרינג בוטיק רותה: 054-5706050

נשים

אני מעריצה נשים שמחליטות לעשות שינוי ומצליחות להביא לידי ביטוי את ה"אני מאמין" שלהן. נשים שמניחות לרגע בצד את החששות ומגשימות את חלומותיהן. נשים שלא מוותרות על הפנטזיה המקצועית שלהן ונותנות לה לרקום עור וגידים

כחלק ממטלותיי הרבות אני פוגשת בעלות בוטיקים נפלאות, בעלות חוש אופנתי משובח, כישורי ניהול מצויינים ונשות מכירה מדהימות. בחודש האחרון זכיתי לפגוש שתי נשים בתחילת דרכן האופנתית,  שחנות הבייבי שלהן ממש בחיתולייה, והתרגשתי יחד איתן.

 "שירלי וולנטיין", חנות חדשה ויפה במרכז קטן בגני תקווה נפתחה השבוע, ונראה כי זהו מקומה הטבעי. רחבת דק מזמינה בכניסה לחנות, רהיטי טורקיז מאירי פנים ובעלת חנות אחת מלאת טמפרמט. שירלי עזבה משרות בכירות בכדי להגשים את חלום חייה, והקימה פנינת חמד אמיתית. בנוסף לבגדים היפים המקשטים את חנותה, ניתן למצוא  אוסף מקסים וצבעוני של תכשיטים, נעליים, חגורות, חפצים יפים לבית, קפה טעים וחיוך מזמין. כמו שירלי ולנטיין המקורית שנסעה לאי יווני כדי ללגום כוס יין על חוף שטוף שמש ובילתה יפה, כך גם שירלי מגני תקווה, בדרכה למסע קסום, מהנה ובלתי שגרתי. אני כבר ארזתי מזוודה.



"שירלי ולנטיין" – הנגב 13 גני תקווה

בתל אביב, ברחוב שקט בסמוך לשנקין, נמצאת "החנות של מיכלה". את מיכלה ואת החנות היפה שלה פגשתי ביום חורפי וקר במיוחד. אך מרגע שנכנסתי לחנות השתלט עלי חום בלתי מוסבר. חנות מוארת, יפה ואלגנטית, בדיוק כמו מיכלה בעלת החנות. רציתי להביא את משפחתי ולעבור להתגורר שם. גם כאן אפשר למצוא שלל לא מבוטל של בגדי מעצבים, תיקים מניו יורק שלא תמצאו בשום מקום אחר (יבוא בלעדי של מיכלה), תכשיטים אחרים ומשקפי שמש מלונדון, שנראה כאילו נבחרו בפינצטה. בובת חלון הראווה מחליפה אאוטפיטים בתדירות של פעם ביום לפחות, לפי מצב רוחה של מיכלה, ובכל חלון נוצרת קומפוזיציה מרהיבה ומלאת סטייל.  והרי הודעה: בשל עבודות העפר המתרחשות ברחוב שינקין, כדאי לכן לעקוף את הבלאגן דרך רחוב בעלי המלאכה. כדאי לכן, אני בדרכי לשם.

"החנות של מיכלה" – בעלי המלאכה 12א' תל אביב

גילוי נאות: השמלה הורודה בחלון ראווה של מיכלה היא שלי (-: