יום שני, 16 בינואר 2012

עוד קצת פריז


קיבלתי המון תגובות על הפוסט הקודם (חלונות הראווה בפריז.) אצל רבים מהקוראים נוצר הרושם שמלבד חלונות ראווה, שום דבר לא הלהיב אותי שם. קבלו את התנצלותי הכנה בצורת פוסט חדש, צבעוני ומחויך על המקום בו האופנה היא לא הכל...

כחלק מחגיגות השנה החדשה צצו ביקתות עץ לבנות מקסימות לאורך השאנז' אליזה (בארץ קוראים לזה יריד). חגיגה לעיניים, לחיך ולכיס. דוכן מפתיע של קרמבו (!) בטעמים שונים ובציפויים מושקעים,


דוכן שוקולדים במשקל. לא הקטנים החמודים והרגילים, אלא הדבר האמיתי: גושי שוקולד ענקיים בחום כהה, בהיר ולבן. רק תגידו כמה לחתוך ותקבלו את המתוק מתוק הזה בצורתו המקורית.

והגבינות שהגיעו מכל רחבי צרפת. אי אפשר להחליט מה לטעום קודם, גבינות מפתיעות בטעמן הן אלו המיוצרות מחלב באפלו. יאממממי.


בראשון בבוקר הגענו ל"שוק הילדים האדומים". ילדים אדומים לא מצאנו שם, אך ירקות, גבינות ושאר מעדנים היו בשפע. עם כל הכבוד למיכל אנסקי ולשוק האוכל בנמל תל אביב (ויש כבוד) שוק מופלא שכזה לא ראיתי מזמן. בלי יחסי ציבור ובלי תוכניות טלוויזיה, מתקבצות להן צרפתיות מלאות בשיק עם סל קניות ממותג, ובוחרות להן את ענפי האספרגוס אותן יבשלו לארוחת הערב. ואנחנו מתפלאות למה הן כל כך רזות.


והכי טעימות היו עוגיות המקרון.
(נראה לי שקולקציית הקיץ תהיה צבעונית, נימוחה ומתוקה)


יום חמישי, 12 בינואר 2012

פריז


חזרתי נפעמת מפריז. לא מהקרואסונים המדהימים, הבגטים המתפצפצים, הקרפים המתוקים או המקרונים הצבעוניים. גם לא ממופיעי הקברט במול'ן רוז', ותתפלאו, אפילו הקור העז (4 מעלות בממוצע) לא הפתיע אותי.
חזרתי המומה מהיופי והיצירתיות הבלתי נגמרים של חלונות הראווה. כן, נכון, הבוטיקים מדהימים, הבגדים איכותיים, והאופנה אין מה לומר – עילית. אבל חלונות הראווה הן הן השוס של העיר הזאת.
רוב ביקוריי בפריז היו סמוך לכריסטמיס או לסילבסטר, כך שאני זוקפת לחגים חלק מהקרדיט הגדול, למרות שאני בטוחה שכל ימות השנה רמת היצירתיות והיופי בחלונות נשמרת.

בבוקר הראשון הגעתי לאיזור כיכר המדלן, קור אימים, גשם זרזיפי מעצבן, נעליים ספוגות במים ואף קפוא. דיכאון חורפי קל איים עלי. עד שראיתי את החנות של הרמ'ס. בעצם זאת לא חנות אלא מוזיאון מרהיב של יופי קסום שלא ראיתי בשום חנות אחרת בעולם.
(אני מזהירה מראש שהצילומים משקפים בערך עשירית מהיופי האמיתי)


לא הפריעו לי יותר הקור והגשם. שכחתי מהנעליים הרטובות, ואפילו האף הפשיר. חנות מרהיבה מעוצבת בגוונים זהובים, כולה הוד והדר, ונראה כאילו נלקחה ישירות מעולם אחר.


אחרי אתנחתא קצרה להתאוששות ולמרק בצל, המשכתי לשוטט ברחובות היפים המלאים עצי אשוח וקישוטי חג אחרים. מרחוק קרץ אלי חלון ראווה אימתני, בערך בגובה של 5 קומות. הצבעוניות משכה אותי מהופנטת אליו, והאייטמים שהופיעו בו הכניסו אותי במהירות לאווירת הקרקס. בובות לבושות לואי ויטון מבצעות תרגילי אקרובטיקה ממש לידי. פיל מעוצב מרקד לו בנחת על נדנדת קרקס לא יציבה בכלל. יצירת אומנות של ממש







הסתנוורות נוספת הגיעה מהצד השני של הרחוב. חלון מקסים ונוצץ קרא לי לעזוב את הקרקס ולהגיע לממלכת כוכבים קסומה. אורות מנצנצים ריצדו מכל רחבי החנות, במות מסתובבות עליהן ניצבות בגאווה בובות דוגמניות של הוגו בוס.



את תואר החלון השמח ביותר קטפה בקלות החנות של לנוין. מיני דיסקוטק מעוצב בחלון מרווח וצבעוני. מוזיקת מועדונים ובובות מסתובבות היוצרות אשליית ריקודים סוערים. והשמלות, אוי אוי איזה יופי!  צבעים שלא חשבתי שקיימים. ממש התחשק לי לחלוץ את הנעליים (הרטובות במילא) להתגנב לחלון ולרקוד יחד עם הבובות את "הבה נגילה"