אז לאן
נעלמתי?
היה לי
בלקאאוט. או במילים פשוטות: מחסום יצירתי, בלבול, לחץ, עומס, בלאגן או איך שתקראו
לזה. בשורה התחתונה עיצבתי מעט מאוד פריטים לעונת החורף, ופיזרתי אותם במעט מאוד
חנויות. הרגשתי שאני נשאבת למערכת קשה ומנוכרת שלא מתאימה לאופי שלי ולצורת העבודה
שלי. אני רוצה לעצב ולייצר כשהנפש והראש שלי נקיים ופנויים. אני רוצה לעשות דברים
בזמן שלי, בקצב שלי ובדרך שלי . ויתרתי על חנויות שלא היה לי כיף לעבוד איתן,
פסלתי פריטים שהרגשתי שהם לא מתאימים לחזון שלי, ואף החלפתי כמה ספקים כדי להתחדש.
לקחתי את הזמן לנשום אוויר, לחדש כוחות, לרוקן את הראש ולהתחזק. בכל זאת, עברה עלי
תקופה עמוסה רגשית ופיזית.
היתה לי
שנה אינטנסיבית. בתחילת האביב ילדתי את בני השני, עומרי. שבוע לאחר מכן הודיעה לי
הסוכנת שלי שהיא פורשת. כך נשארתי עם כאבים נוראיים, בכי, חוסר אונים, תינוק צורח,
ועם הר של בגדים. כולם הצטופפו להם יפה יפה בחדר העבודה שלי. מחכים שאביא אותם
אליכן. למצוא סוכן בתחילת העונה זאת משימה בלתי אפשרית. האופציה היחידה שנשארה לי היתה לעשות
את זה בעצמי. ויתרתי. העדפתי להתאושש מהלידה הקשה ולהתמסר לעומרי הקטן. כך פספסתי
עונה שלמה, חנויות, לקוחות, והרבה מאוד כסף.
הברית של עומרי
ואז,
התחלנו לארוז לקראת מעבר דירה. לא פשוט בכלל, במיוחד תהליך השיפוץ. לחיות על
ארגזים ללא מטבח, עם כמה בעלי מקצוע בו זמנית ושני ילדים זה המתכון הבטוח לקריסה.
מזל שיש לי אמא נהדרת. ולכי תסבירי לגברת ג' מבוטיק ר' למה אני לא מביאה לה פריטים
חדשים, או למה הוצאתי רק שבעה דגמים בקולקציית החורף.
אז מה כן
הספקתי בחצי שנה האחרונה? מלבד העומס והקושי היתה גם עשייה פורה: עיצבתי 7 דגמי
חורף מקסימים שרק ממחישים לי שבחרתי במקצוע הנכון. פתחתי חנות אינטרנטית בה נמכרים
הפריטים שלי, שיפצתי דירה והפכתי אותה לבית חמים ונעים. לימדתי ילדות מקסימות
לתפור ולאהוב את זה, וכמובן, הרחבתי את המשפחה (-:
ג'קט מחמם מקולקציית החורף
פינה אהובה במיוחד בבית החדש
הרבה ורוד בסדנת המעצבות הצעירות
ומה
בהמשך: מכירת סוף עונה שווה בפתח, פוסטים על הקולקציה החורפית המצומצמת, על סדנאות
התפירה שאני מעבירה, פוסט צבעוני על הבית החדש שלי, פוסט הגרלת שמלה מקסימה ועוד
אחד לקינוח: פוסט שווה במיוחד בו תתארח זוהר אבהרמי הבלוגרית והסטייליסטית
המקסימה. יש למה לצפות.
עכשיו,
השיפוץ הסתיים, עומרי במשפחתון והבית מקסים, ואני כאן בחזרה.
יקירתי, תודה על הפוסט המקסים. אנחנו חייבות את התקופות הקשות כדי להוכיח לעצמנו מה אנחנו שוות. :) בהצלחה!!!
השבמחקתודה אנסטסיה היקרה!
השבמחקברוכה השבה
השבמחק