עד
שהכרתי את רוני זומר חשבתי שעונות השנה הן פרט משעמם במחזוריות החיים. כמדי שנה,
בתקופה שבין החגים, ישנו רגע אחת כזה שבו הקיץ הופך לסתיו. לא בהדרגה ולא בתהליך,
אלא פתאום, כאילו מישהו לחץ על כפתור סודי והחשיך את השמש, הוסיף ריח מתוק באוויר,
והביא איתו רוחות המפזרות את העלים החומים לכל עבר. ברגע הזה בדיוק התפאורה משתנה.
בשנים
בהן עסקתי בעיצוב אירועים חוויתי את רגעי המעבר האלו בחברת חברי הטוב רוני, שף
מוכשר וחבר ותיק ונאמן. בנסיעותינו למסעדה או לשוק לאכול ולאסוף השראה, תוך כדי שיחה
על עיניינים ברומו של עולם, טון השיחה השתנה, ואיתו מצב הרוח והנוף המשתקף בחלון. רוני היה מחליש את מנגינת הרדיו, עוצר את השיחה ומכריז בקולו הדרמתי: הסתיו הגיע. הרבה
תובנות למדתי מחברי המלומד, אך את רגעי כניסת הסתיו איתו לא אשכח לעולם.
הסתיו
שלי הוא אפור. בדומה לעננים, גם הבגדים שלי מבשרים צבעוניות קודרת. מבחינתי האפור
הוא השחור החדש. אני אוהבת ללבוש אפור. אפור עכבר, אפור בהיר, אפור כהה, אפור ירוק
ואפור כחול.
זה הזמן
להתחדש בכרבולית מפנקת, להכין שוקו חם ולקרוא ספר מעורר. סתיו נעים.
(גילוי נאות: גם בגדים שחורים אני אוהבת)
