יום שני, 16 בינואר 2012

עוד קצת פריז


קיבלתי המון תגובות על הפוסט הקודם (חלונות הראווה בפריז.) אצל רבים מהקוראים נוצר הרושם שמלבד חלונות ראווה, שום דבר לא הלהיב אותי שם. קבלו את התנצלותי הכנה בצורת פוסט חדש, צבעוני ומחויך על המקום בו האופנה היא לא הכל...

כחלק מחגיגות השנה החדשה צצו ביקתות עץ לבנות מקסימות לאורך השאנז' אליזה (בארץ קוראים לזה יריד). חגיגה לעיניים, לחיך ולכיס. דוכן מפתיע של קרמבו (!) בטעמים שונים ובציפויים מושקעים,


דוכן שוקולדים במשקל. לא הקטנים החמודים והרגילים, אלא הדבר האמיתי: גושי שוקולד ענקיים בחום כהה, בהיר ולבן. רק תגידו כמה לחתוך ותקבלו את המתוק מתוק הזה בצורתו המקורית.

והגבינות שהגיעו מכל רחבי צרפת. אי אפשר להחליט מה לטעום קודם, גבינות מפתיעות בטעמן הן אלו המיוצרות מחלב באפלו. יאממממי.


בראשון בבוקר הגענו ל"שוק הילדים האדומים". ילדים אדומים לא מצאנו שם, אך ירקות, גבינות ושאר מעדנים היו בשפע. עם כל הכבוד למיכל אנסקי ולשוק האוכל בנמל תל אביב (ויש כבוד) שוק מופלא שכזה לא ראיתי מזמן. בלי יחסי ציבור ובלי תוכניות טלוויזיה, מתקבצות להן צרפתיות מלאות בשיק עם סל קניות ממותג, ובוחרות להן את ענפי האספרגוס אותן יבשלו לארוחת הערב. ואנחנו מתפלאות למה הן כל כך רזות.


והכי טעימות היו עוגיות המקרון.
(נראה לי שקולקציית הקיץ תהיה צבעונית, נימוחה ומתוקה)


יום חמישי, 12 בינואר 2012

פריז


חזרתי נפעמת מפריז. לא מהקרואסונים המדהימים, הבגטים המתפצפצים, הקרפים המתוקים או המקרונים הצבעוניים. גם לא ממופיעי הקברט במול'ן רוז', ותתפלאו, אפילו הקור העז (4 מעלות בממוצע) לא הפתיע אותי.
חזרתי המומה מהיופי והיצירתיות הבלתי נגמרים של חלונות הראווה. כן, נכון, הבוטיקים מדהימים, הבגדים איכותיים, והאופנה אין מה לומר – עילית. אבל חלונות הראווה הן הן השוס של העיר הזאת.
רוב ביקוריי בפריז היו סמוך לכריסטמיס או לסילבסטר, כך שאני זוקפת לחגים חלק מהקרדיט הגדול, למרות שאני בטוחה שכל ימות השנה רמת היצירתיות והיופי בחלונות נשמרת.

בבוקר הראשון הגעתי לאיזור כיכר המדלן, קור אימים, גשם זרזיפי מעצבן, נעליים ספוגות במים ואף קפוא. דיכאון חורפי קל איים עלי. עד שראיתי את החנות של הרמ'ס. בעצם זאת לא חנות אלא מוזיאון מרהיב של יופי קסום שלא ראיתי בשום חנות אחרת בעולם.
(אני מזהירה מראש שהצילומים משקפים בערך עשירית מהיופי האמיתי)


לא הפריעו לי יותר הקור והגשם. שכחתי מהנעליים הרטובות, ואפילו האף הפשיר. חנות מרהיבה מעוצבת בגוונים זהובים, כולה הוד והדר, ונראה כאילו נלקחה ישירות מעולם אחר.


אחרי אתנחתא קצרה להתאוששות ולמרק בצל, המשכתי לשוטט ברחובות היפים המלאים עצי אשוח וקישוטי חג אחרים. מרחוק קרץ אלי חלון ראווה אימתני, בערך בגובה של 5 קומות. הצבעוניות משכה אותי מהופנטת אליו, והאייטמים שהופיעו בו הכניסו אותי במהירות לאווירת הקרקס. בובות לבושות לואי ויטון מבצעות תרגילי אקרובטיקה ממש לידי. פיל מעוצב מרקד לו בנחת על נדנדת קרקס לא יציבה בכלל. יצירת אומנות של ממש







הסתנוורות נוספת הגיעה מהצד השני של הרחוב. חלון מקסים ונוצץ קרא לי לעזוב את הקרקס ולהגיע לממלכת כוכבים קסומה. אורות מנצנצים ריצדו מכל רחבי החנות, במות מסתובבות עליהן ניצבות בגאווה בובות דוגמניות של הוגו בוס.



את תואר החלון השמח ביותר קטפה בקלות החנות של לנוין. מיני דיסקוטק מעוצב בחלון מרווח וצבעוני. מוזיקת מועדונים ובובות מסתובבות היוצרות אשליית ריקודים סוערים. והשמלות, אוי אוי איזה יופי!  צבעים שלא חשבתי שקיימים. ממש התחשק לי לחלוץ את הנעליים (הרטובות במילא) להתגנב לחלון ולרקוד יחד עם הבובות את "הבה נגילה"





יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

חורף

העונה האהובה עלי היא חורף. גשם זולג על שמשת החלון, שמיכת פוך ומרק מהביל. שכבות שכבות של בגדים אותן עוטף באהבה גדולה מעיל גדול וחם.
בקולקצייה החדשה שלי דגמים בגזרות אוברסייז בשילוב נגיעות מיפן. קשת צבעונית שלאחר הגשם מוסיפה גוונים ששכחתי שקיימים.
חורף חם ונעים ולא לשכוח צעיף וכובע








פריטים נוספים בהמשך

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

יום צילומים


פגשתי את מאיה המוכשרת בבוקר שישי אחד, לפני יום הכיפורים. צעירה, אנרגטית ומלאת סטייל. היא נכנסה אל ביתי מהוססת טיפה, עם מגזינים של עיצוב מכל העולם והרבה כוונות טובות. החושים שלה מדברים אופנה וסטיילינג.  עשר שניות עברו. החלטתי שהיא חלק  מהפקת קטלוג החורף המבשר את בואו..


בעקבות מאיה מצאתי את לי. ג'ינג'ית מהממת שציידי דוגמניות לא פגשו בה עדיין.  פוני מתוקתק, חיוך ביישני ועיניים מסנוורות נתנו לה את התפקיד. מצאתי גם דוגמנית.

דורון השאיל לי מצלמה וכמה עדשות, ארזתי את הקולקצייה החדשה והגענו אל הלוקיישן הנבחר: הבית של אחותי. בחדשות דיווחו שגשמים יירדו במהלך היום. התפללתי שיחכה קצת והוא שמע אותי. השמש היוקדת חיממה את לי מבעד שכבות הצמר שלבשה.  מאיה ביקשה להוסיף צעיף להשלמת הלוק. וגם גרביונים עבים. לי בחורה אמיצה וחזקה. שרדה את השגעונות בהצלחה.

ואני ? מאחורי המצלמה, נהנית לחפש את הזוית המתאימה, נהנית לראות את מאיה מלבישה, מתלבטת ומוסיפה, נהנית לתקתק ובעיקר נהנית לראות את הבגדים שלי מצטלמים כפי שרציתי.


יום שני, 26 בספטמבר 2011

שנה חדשה


אבא שלי החזן כבר בחר את בגדיו הלבנים לערב החג. המטבח של אמא שלי נכנס לכוננות "ארוחת הארוחות", ובאופן מפתיע היא לא לחוצה.  אפילו קיבלנו ממנה איגרת ברכה בדואר. כמו פעם. האחים והאחיות מתחלקים בין ההורים שלו וההורים שלה, והאחיינים? הם סופרים כמה ימי חופשה יש בכל חגי תשרי.


אני מדמיינת את כל הלקוחות היפות שהתחדשו בשמלה יפה לחג. מקווה שרוטב הדג לא ילכלך אותן. בטוחה שירגישו חגיגיות ומיוחדות כשיגיעו לאחר התפילה לארוחה. מאחלת להן שירגישו כך כל השנה. בטוחות בעצמן, מיוחדות, חגיגיות ויפות. כי הרי כל יום חג (-:
ומה אני אלבש? עדיין לא החלטתי. יש עוד זמן
חג שמח ושנה טובה


יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

דמדומי קיץ

נדמה לי שגם לשמש נמאס מהחום הנורא של אוגוסט. היא הורידה פרופיל לאחר חודשי לחות מעיקים והחליטה לשקוע מוקדם מהרגיל.  בתיאום עם השמש, גם הבריזות של אחר הצהריים תפסו את מקומם. אפשר לפתוח חלונות ולכבות את המזגנים בשעות בין הערביים. בגינה של אורי ושלומית פגשנו חצב בודד שתפס תעוזה, הקדים את חבריו והכריז שהסתיו בדרך.
הגופיות הדקות מפנות אט אט את מקומן בארון לחולצות חצי שרוול, עליוניות שקופות דקיקות נערמות בקפידה בקידמת הארון, ובגדי הים נדחסים חזרה למגירה.
סנוניות מקולקציית הסתיו מתרגשות וסוללות את דרכן לבוטיקים, ואני מתרגשת יחד איתן
הקיץ מפנה את מקומו לסתיו. אני מקבלת אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה. ברוך הבא סתיו, ותודה רבה לך קיץ על עונה מהנה, שמחה ומרגשת.

בתמונה המצורפת: שרון בשמלת קימונו מקולקציית הקיץ


יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

חזרה לבית הספר


בבית ספר היסודי היתה לי מורה עם רעמת תלתלים צהובים ואוברול מהמם בצבע כאמל. או אולי צהוב. אני זוכרת בודאות שהיה לו שיק היסטרי. הייתי תלמידה מחוננת עם שתי צמות ומשקפיים, שידעה להתאים מכנסי ברמודה סגולים לחולצה בצבע ורוד זוהר.  בבחינות קיבלתי 100, אך בהתאמת בגדים -  מספיק בקושי. הארון של אחיותי הגדולות הכיר לי את ליווי'ס, ראש אינדיאני, הוניגמן  ונאף נאף. לקראת התיכון עברתי לעדשות מגע, שיער פזור ובגדים ששנוררתי מאחיות שמבינות.
המחנכת בתיכון הקדימה את האופנה, ומדי יום הגיעה לכיתה  בטוטאל לוק מהז'ורנל. מראה שכבות מוקפד, מגפיים אימתניות ותיק עור ענק. היא גם דאגה לסובב את הצעיף פעמיים בדקה, כך שהסמל של בנטון יהיה בפרונט. מהבחינות אני זוכרת בעיקר את נקישות העקבים בריצפה הלוך ושוב.

לכל המורות והתלמידים, הגננות והילדים הקטנים שהחלו את שנת הלימודים אני מאחלת בהצלחה.
גם לשתי המורות היפות שבתמונה, שהואילו בטוב ליבן ויופין להצטלם בחולצות מהקולצקייה החדשה שלי.