העשור הפורימי The Purimic (kind of Israeli Halloween) decade

שנות ילדותי והתבגרותי המוקדמת היו באייטיז. כאחות קטנה במשפחה גדולה, נחשפתי בגיל צעיר לגיבורי התרבות, האופנה והמוזיקה שאחיי ואחיותיי הגדולים אימצו לעצמם. בחורה עירומה המפנה את גבה למצלמה הכירה לי את התקליט של תיסלם, וחמישה תמהונים לבושים באדום ושחור את בנזין. רוד סיטיוארט הגיע לארץ, האחים קיבלו כרטיס חינם להופעה, הבנות רק רצו לכייף עם סינדי לאופר, ואני נשארתי בבית להכין שיעורים.

My childhood and early teenage years were during the eighties. As the smallest sister of a large family, I was exposed in a young age to the culture heroes, fashion and music that my elder brother and sisters embraces. A naked girl turning its back to the camera reminded me of the Tislam album (a famous Israeli band). Five weirdoes dress in red and black reminded me of Benzin album (another very famous Israeli band). Rod Stewart arrived to Israel for a show and my brothers received a free ticket to the show, while the girls just wanted to have fun with Cindi Lauper. I had to stay home and do my home work

בימי ראשון בערב היינו מתאספים בציפייה דרוכה לעוד פרק מסדרת המופת דאלאס. אני לא בדיוק זוכרת על מה היתה הסידרה, אך את הפן הנצחי של סו אלן, והפנים היפות של פאם אני לא יכולה לשכוח. בבילוי משפחתי בלונה פארק עמדנו שעתיים בתור בכדי להצטלם עם דמויות קרטון של כוכבי הסידרה. הדמויות האלו היו קצת יותר אמיתיות מכוכבי הריאלטי של היום.

On Sunday nights we would gather around the TV for yet another episode from the excellent series Dallas. I don't really remember what the series was about, but I do remember the ever-lasting hair-do of Sue Ellen, and I will never forget the beautiful face of Pam. When we were in a family fun day at the amusement park, we waited in line for two whole hours just to take a picture with carton figures of the series actors. Those figures seem more lively than nowadays reality shows stars.

כשאי.טי. חבר מכוכב אחר בא לבקר, במדורי האופנה ב"לאשה" כיכבה האחת והיחידה תמי בן עמי בבגדי ים צבעוניים של גוטקס, ועל הצד הפנימי של דלת ארון הבגדים שלנו, תמונת של אלונה פרידמן.  הדוגמניות היו דוגמניות, השחקניות היו שחקניות, ומגישות ידעו על מה הן מדברות.

When E.T. - a friend from another planet came to visit, when Tami Ben-Ami (one of Israel's most known models) appeared in overly colorful swim suits by Gotex in both the fashion section of LaIsha paper (an old leisure time paper for women), and when the insides of our closet doors was filled with pictures of Alona Fridman (another known Israel model)… when models were models and actors were actors, and Dalia Mazor was the news announcer (she's the most legendary announcer ever).

כריות בכתפיים וחותלות על הרגליים עשו קאמבק לאחרונה. באופן אישי הייתי מעדיפה להשאירן עמוק עמוק במגירה של שנות השמונים, ואת הצבעוניות המוגזמת, גווני הגלידה והפאן הפארה פוסטי במגירה ליד.  האיפור המוגזם והעיניים המודגשות בצלליות נוצצות עיטרו את פניהן של  בנות המין היפה, והמשפט "כל המוסיף – גורע" עדיין לא נכתב. הצצה מקרית לשיר הפתיחה של הסדרה "תהילה" ("fame") מעלה חיוך נוסטלגי, ונשאלת השאלה למה הם התחפשו בדיוק??

Have you noticed that shoulder pillows and ankle-warmers made a "come-back" lately? Personally, I'd rather that they'll stay deep within the 80-s drawer. The exaggerated colorfulness, the ice-cream shades, and the Farrah Fawcett hair style in the drawer next to it. Too much makeup was used and dark glittering shading emphasis on the eyes decorated the faces of those that are considered the better looking sex. The saying: "the more you add, the less you gain" was not yet written. An incidental look to the theme song of the series "fame" brings up a nostalgic smile, and the rhetoric question is – what were they thinking wearing these costumes?!              

מגמת הפאייטים נשארה איתנו מאז. אם בעבר הן השתייכו לשמלות האוסקר ולחיקויים באלנבי, היום הן מעטרות בגאווה פריטים נבחרים של רוב מעצבי ארצנו.

אין ספק ששנות השמונים היו צבעוניות ועליזות, והאופנה בתקופה זו היא חידה לא פתורה.  אין פלא שמדי כמה שנים נוצרות קולקציות מגוונות בהשראת תקופה זו. הנחמה היחידה היא שהאינטרפטציות סולידיות והרמיזות עדינות.  אומרים שהאופנה חוזרת מדי כמה עשורים, אך העשור הזה לא הצטיין במיוחד מבחינה אופנתית. כשמציצים לאחור בתמונות, נראה כי כל יום היה פורים.

חג פורים שמח!

The sequins trend has remained with us since. If before they belonged to Oscar dresses and low budget imitations, today they proudly decorate selected items from many of our country's designers.

Without a doubt, the 80-s were colorful and cheerful, and the fashion of that time is really an enigma, but no wonder that once in a few years varying collections are inspired by that decade. The only comfort is that the hints to that decade are subtle and the interpretations are implicit. They say that fashion repeats itself once every few decades, but it would be an under-statement saying that the 80-s did not excel fashion-wise. Looking back at the pictures from those times, it seems that every day was Purim…

Have a happy purim

הריון ולידה Pregnancy and Childbirth

בימי החורף הראשונים, כשהטמפרטורות צנחו וטיפות הגשם הראשונות השקו את העציצים הנבולים במרפסת, התחלתי לעצב את קולקציית הקיץ. מלבד המשימות היומיומיות שכבר הפכו לשיגרה, התווספו שתים נוספות. הראשונה: איזה מרק להכין היום, והשניה: אילו פריטים אעצב לקיץ. בשתיהן טיפלתי באופן זהה: חשבתי על עצמי, על העדפותיי ועל טעמי האישי. מיותר לציין שבעניין המרק משפחתי שבעת רצון מבחירותיי הקולינריות, וגם בעניין הבגדים (טפו טפו) לקוחותיי מאושרות.

מאז עברו כמה חודשים, עשרות סקיצות שורטטו במחברת שלי, דוגמאות בדים נאספו, גזרות חדשות הומצאו ודגמים חדשים קיבלו צורה. עמלתי ויצרתי קולקצייה אביבית חדשה. כשדוגמנית הבית מדדה את הגזרות הראשוניות ראיתי בבירור תשובה חיובית. כן, הקולקצייה מקבלת חיים.

During the first winter days, when temperatures dropped and the first raindrops watered the withered plants on the balcony, I began to design my summer collection. Two more tasks are added to my daily routine.  The first one is the kind of soup I want to prepare for lunch and the second one is what to design for my summer collection. Both are treated by the same method – I am thinking about myself, my preferences and personal taste. Needless to say that my family is always happy with my culinary choices and, knock on wood, so are my clients.

Dozens of sketches were drawn in my notebook since then, samples of fabrics were selected, new models and patterns were invented and given form. I created a new spring collection. When the house model tried on the new collection, I could definitely see a positive response. Yes, the collection is awakening.

בחודשים האלו התעוררו משנתם חששות רבים. איך יראו הבגדים?  האם ב ד י ו ק כפי שרציתי? האם מה שאני מתכננת הוא טוב? נוח?  יפה? האם גם הפעם אצליח בדמיוני לפענח את רצונותיי ולהפוך אותם לקולקצייה טובה? והבדים, והצבעים, והשילובים? האם הם יהיו טובים כמו בעונה הקודמת?

During this period I had many doubts. How will the final products look like? Will they be exactly as I imagine - comfortable, beautiful? Will I, once again, be able to translate my aspirations into a good collection? What about the fabrics, colors and combinations, will they be as good as in previous seasons?

החששות לא עוזבים אפילו לא לרגע, אך יחד עם זאת, מתגברת תחושת הביטחון במה שאני עושה. בכל שבוע אני צועדת שני צעדים קדימה לעבר היעד. זהו תהליך ארוך שמבטיח התבשלות אמיתית והכנה מקיפה לקראת לידת הקולקצייה.

פרפרים בבטן מרגישים כמו בעיטות עובר קטנות. כשהדגם הראשוני מוכן גם אני מוכנה עבורו. עם שם, תיאור, צבע ומידות. אני אפילו מצליחה לנחש מי תרצה לאמץ אותו לחיקה.  כאשר אני מקבלת את גלילי הבדים אני מריחה אותם ומדמיינת כיצד יראו בסוף התהליך. ולבסוף, כאשר הבגדים מגיעים מהמתפרה אני מתרגשת, מאושרת, משחררת אנחת רווחה, ואפילו מזילה דמעה. אני יודעת ושמחה על כך שהם שלי. שההמתנה הארוכה עבורם היא בעצם מתנה בפני עצמה.

עכשיו, כשהאביב מציץ לו מעבר לפינה, הקולבים בחדר העבודה שלי מתמלאים אט אט בבגדי קיץ חדשים, פרי דמיוני ויצירתי. ואני אמא גאה בהם כל כך.

Strangely, the ongoing worry is accompanied by increased confidence that I am doing the right thing. Each week I take another step toward the goal. This is a long process that ensures real ripening and comprehensive preparation for the collection "birth".

 The butterflies in my stomach feel like the kicking of an embryo. When the prototype is ready I am ready for it. It has a name, description, color and sizes. I can even guess who will select it. When I receive the fabric rolls I smell them and imagine how they will look at the end of the process. Finally, when the clothes return from the sewing workshop I am excited, happy, heaving a sigh of relief and sometimes shed a tear. I am happy to know that they are mine. The long waiting in itself is actually a gift.

Now, as spring is peeking from around the corner, the racks in my den are slowly filled up with new summer clothes, the fruit of my imagination and my creativity. And I am a proud "mother".

אני כל כך מתרגשת. בקרוב מאוד אהפוך שוב לאמא ואלד את בני השני.  



I am so excited. Very soon I will become a mother again and give birth to my second son.