חורף

העונה האהובה עלי היא חורף. גשם זולג על שמשת החלון, שמיכת פוך ומרק מהביל. שכבות שכבות של בגדים אותן עוטף באהבה גדולה מעיל גדול וחם.

בקולקצייה החדשה שלי דגמים בגזרות אוברסייז בשילוב נגיעות מיפן. קשת צבעונית שלאחר הגשם מוסיפה גוונים ששכחתי שקיימים.

חורף חם ונעים ולא לשכוח צעיף וכובע

פריטים נוספים בהמשך

יום צילומים

פגשתי את מאיה המוכשרת בבוקר שישי אחד, לפני יום הכיפורים. צעירה, אנרגטית ומלאת סטייל. היא נכנסה אל ביתי מהוססת טיפה, עם מגזינים של עיצוב מכל העולם והרבה כוונות טובות. החושים שלה מדברים אופנה וסטיילינג.  עשר שניות עברו. החלטתי שהיא חלק  מהפקת קטלוג החורף המבשר את בואו..

בעקבות מאיה מצאתי את לי. ג'ינג'ית מהממת שציידי דוגמניות לא פגשו בה עדיין.  פוני מתוקתק, חיוך ביישני ועיניים מסנוורות נתנו לה את התפקיד. מצאתי גם דוגמנית.

דורון השאיל לי מצלמה וכמה עדשות, ארזתי את הקולקצייה החדשה והגענו אל הלוקיישן הנבחר: הבית של אחותי. בחדשות דיווחו שגשמים יירדו במהלך היום. התפללתי שיחכה קצת והוא שמע אותי. השמש היוקדת חיממה את לי מבעד שכבות הצמר שלבשה.  מאיה ביקשה להוסיף צעיף להשלמת הלוק. וגם גרביונים עבים. לי בחורה אמיצה וחזקה. שרדה את השגעונות בהצלחה.

ואני ? מאחורי המצלמה, נהנית לחפש את הזוית המתאימה, נהנית לראות את מאיה מלבישה, מתלבטת ומוסיפה, נהנית לתקתק ובעיקר נהנית לראות את הבגדים שלי מצטלמים כפי שרציתי.

שנה חדשה

אבא שלי החזן כבר בחר את בגדיו הלבנים לערב החג. המטבח של אמא שלי נכנס לכוננות "ארוחת הארוחות", ובאופן מפתיע היא לא לחוצה.  אפילו קיבלנו ממנה איגרת ברכה בדואר. כמו פעם. האחים והאחיות מתחלקים בין ההורים שלו וההורים שלה, והאחיינים? הם סופרים כמה ימי חופשה יש בכל חגי תשרי.

אני מדמיינת את כל הלקוחות היפות שהתחדשו בשמלה יפה לחג. מקווה שרוטב הדג לא ילכלך אותן. בטוחה שירגישו חגיגיות ומיוחדות כשיגיעו לאחר התפילה לארוחה. מאחלת להן שירגישו כך כל השנה. בטוחות בעצמן, מיוחדות, חגיגיות ויפות. כי הרי כל יום חג (-:

ומה אני אלבש? עדיין לא החלטתי. יש עוד זמן

חג שמח ושנה טובה



דמדומי קיץ

נדמה לי שגם לשמש נמאס מהחום הנורא של אוגוסט. היא הורידה פרופיל לאחר חודשי לחות מעיקים והחליטה לשקוע מוקדם מהרגיל.  בתיאום עם השמש, גם הבריזות של אחר הצהריים תפסו את מקומם. אפשר לפתוח חלונות ולכבות את המזגנים בשעות בין הערביים. בגינה של אורי ושלומית פגשנו חצב בודד שתפס תעוזה, הקדים את חבריו והכריז שהסתיו בדרך.

הגופיות הדקות מפנות אט אט את מקומן בארון לחולצות חצי שרוול, עליוניות שקופות דקיקות נערמות בקפידה בקידמת הארון, ובגדי הים נדחסים חזרה למגירה.

סנוניות מקולקציית הסתיו מתרגשות וסוללות את דרכן לבוטיקים, ואני מתרגשת יחד איתן

הקיץ מפנה את מקומו לסתיו. אני מקבלת אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה. ברוך הבא סתיו, ותודה רבה לך קיץ על עונה מהנה, שמחה ומרגשת.

בתמונה המצורפת: שרון בשמלת קימונו מקולקציית הקיץ

חזרה לבית הספר

בבית ספר היסודי היתה לי מורה עם רעמת תלתלים צהובים ואוברול מהמם בצבע כאמל. או אולי צהוב. אני זוכרת בודאות שהיה לו שיק היסטרי. הייתי תלמידה מחוננת עם שתי צמות ומשקפיים, שידעה להתאים מכנסי ברמודה סגולים לחולצה בצבע ורוד זוהר.  בבחינות קיבלתי 100, אך בהתאמת בגדים -  מספיק בקושי. הארון של אחיותי הגדולות הכיר לי את ליווי'ס, ראש אינדיאני, הוניגמן  ונאף נאף. לקראת התיכון עברתי לעדשות מגע, שיער פזור ובגדים ששנוררתי מאחיות שמבינות.

המחנכת בתיכון הקדימה את האופנה, ומדי יום הגיעה לכיתה  בטוטאל לוק מהז'ורנל. מראה שכבות מוקפד, מגפיים אימתניות ותיק עור ענק. היא גם דאגה לסובב את הצעיף פעמיים בדקה, כך שהסמל של בנטון יהיה בפרונט. מהבחינות אני זוכרת בעיקר את נקישות העקבים בריצפה הלוך ושוב.

לכל המורות והתלמידים, הגננות והילדים הקטנים שהחלו את שנת הלימודים אני מאחלת בהצלחה.

גם לשתי המורות היפות שבתמונה, שהואילו בטוב ליבן ויופין להצטלם בחולצות מהקולצקייה החדשה שלי.  

יפן

הקימונו המסורתי ביפן מיועד לנשים ולגברים. שרווליו של קימונו המשמש אישה נשואה קצרים מהשרוולים המצויים בקימונו היאה לרווקה, וזאת מסיבות מעשיות לגמרי:  על אישה נשואה לעבוד בידיה החשופות דרך-קבע, ואילו שרוולים ארוכים עלולים להפריע לה המלאכתה. אישה נכבדת רוכסת את הקימונו שלה באמצעות אבנט מוארך הנקשר לו מאחורנית, ולכן היא עשויה להזדקק לעזרה ולסיוע, וזאת כדי להצליח במלאכת ההתלבשות. נשים זולות בציורים יפניים מתוארות כאשר אבנט הקימונו שלהן נסגר מלפנים, כך שהן יכולות לסגור אותו לבד. הקימונו שלי לא מפלה בין נשים. כולן יפות, כולן אופנתיות, וכולן שוות.

החברים שלנו טסו ליפן. עם שני זוגות תאומים. לפרק זמן בלתי ידוע, והשאירו בנו ים של געגועים.

בחירה

בחרתי לעזוב משרה נוחה, לוותר על משכורת יפה ועל שקט נפשי אחרי השעה חמש. בחרתי בחודשים ארוכים מלאים בחוסר ודאות כלכלית, בלילות ארוכים של עבודה אינסופית, בימים עמוסים בריצות, ובשעות ארוכות של מחשבות והרהורים. בחרתי בדרך רצופה בביקורות נוקבות מאנשים טובים, בהרמת גבה של אנשים סקפטיים ובחוסר אמונה של אנשים חלשים.

בחרתי בקושי הגדול של להיות אישה ואמא בעלת עסק עצמאי, בחוסר שעות שינה תמידי, בקונפליקט הקיומי של ויתורים, בהתנגשות הבלתי נמנעת של שעות עבודה שמתערבבות בכל השאר.

בחרתי במקצוע בו התחרות אינסופית,  השוק קטן במדינה קטנה עוד יותר,   ההיצע גדול ומחירי הייצור בשמיים. בחרתי בדרך מלאה במתחרים יצירתיים לא פחות, בקהל מודע ומתמקח ובכללי משחק שלא לטובתי.

אך יחד עם זאת בחרתי לי מקצוע יצירתי ומלא תשוקה, בו למחשבותיי יש דרור אין סופי. בתחום בו אין סוף לאפשרויות ולרעיונות. בחרתי ליצור ולייצר בדיוק את מה שאני אוהבת, להחליט מי תלבש מה, בצבעים ובגזרות. בחרתי ביכולת לחלום ולהגשים באופן מיידי, בקהל מפרגן ומפרה ובלקוחות חוזרות ומחמיאות. בחרתי בזכות  לקבל במה לבגדיי בדמות נשים יפות, אמיתיות  וחזקות. 

בחרתי להגשים את חלום חיי.

אהבה

אוהבת לחלום בלילה על שמלת סאטן עם נקודות. לקום בבוקר, לחפש את הגיזרה הנכונה  למהר לחנות הפינתית, למצוא בין הרים של גלילים את האחד מהחלום. לחזור לסטודיו, לשנות קצת את הגיזרה, לגזור, לתפור, למדוד ולהתאהב.

אוהבת לחצות את הרחוב, לפגוש אישה ממהרת על עקבים גבוהים, לובשת שמלת סאטן עם נקודות. היא מעבירה לשנייה את מבטה עלי, בלי לדעת כמה אושר הסבה לי כשבחרה אותה הבוקר מתוך ארון עמוס.

חג אהבה שמח גם לכם !

דגם חדש

פיסות בד קטנטנות נדחקות לעמוד במחברת השראה. לצידן שרטוטים של נשים ללא תוי פנים.  לראשונה עליונית עם שרוולי עטלף, לשנייה חולצה עם קרני שמש מאירות ולשלישית שמלה עם שרוולי בובה.  היד מוחקת ומציירת מחדש. מוסיפה קוים קטנים המדמים כיווץ במותן, מקצרת בהינף עיפרון את אורך השמלה, ומרחיבה טיפטיפה את קו המתאר לחולצה, שלא תהיה צמודה מדי. והאישה במחברת? דוממת  ומקבלת את שגעונותי. אך לא צייתנית היא. בשתיקתה מאשרת או פוסלת את רעיונותי. מתגאה או מחמיצה פנים לכל דגם. מוליכה אותי באהבה לרעיון העיצובי שעוד מעט יקרום עור וגידים.

גליון בריסטול בוהק מתרגם לתוכו שבלונת דגם חדש. בעזרת סרגלים מוזרים נמדדת לה במדויק גיזרה חדשה. מתוך היצע אינסופי של בדים נבחר האחד  בד אפור בוהק, מרשרש וחמקמק נגזר בזהירות על פי הוראות השבלונה. סיכות תפירה מחברות את חלקי הפאזל הדומם. תופרת בהתרגשות דוגמא ראשונית . מודדת, מקצרת, מוסיפה ומשפרת. גוזרת שוב, תופרת שוב, מודדת שוב. ועוד פעם או פעמים, לפעמים גם יותר. מרוצה מהדגם הסופי, ממששת אותו באהבה ונהנית ממגע הבד. תופרות מיומנות משחזרות במדויק את שעשיתי.  בצבעים נוספים ובמידות אחרות. מדידה אחרונה מאשרת גיהוץ קפדני.

 יוצאת לרחוב . יכולה לזהות מי תבחר באפור פלדה הסולידי ומי בכחול רויאל הצועק,  מעלה בראשי תנועת אישה ממהרת הלובשת את תוצרתי. מצליחה לדמיין את ריח הבושם שיותז בקרוב על השמלה, ויודעת איזה תכשיט יקשט אותה בקרוב.

 

התרגשות גדולה לקראת קולקצייה חורפית

השראה

עולם שלם של ניגודים. כמוני בדיוק. עכבר העיר ועכבר הכפר.

עיר תוססת, צעירה ובוגרת. בנינים גבוהים ואפורים. אדריכלות מעורבבת. ישן וחדש מתמזגים לפיסה מושלמת אחת. אנשים יפים רצים לשגרת יומם. קפה טעים בשדרה ליד האוהלים. בר היפה מחייכת משלט חוצות של חמישים קומות. קצב מהיר. מקום חדש נפתח במקום שלושה שנסגרו. נשים יפות אוכלות בעיניים רעבות את המתרחש. שחומות, גי'נג'יות, בלונדיניות, עם פס לבן בשיער או עם ורוד. שחור - לבן - אפור מתערבב עם צבעוניות בלתי אפשרית. 

מטרופולין של רחובות צפופים טלאי על טלאי, בניין אחד של גאודי. אחד בצורת ספירלה ושלושה בצורות גיאומטריות. דלתות שונות לכל בית. כל אחת פותחת עולם ומלואו. עיר לבנה נתמכת בפס תכול של ים. ארובות שנוגעות בשמים שומרות על נמל צבעוני ושוקק. רעש של אנרגיות. צעירות עסיסיות שהשתזפו יתר על המידה. ממהרות מהים לסנימטק. שיק שיק שיק. סנדלי ים מהוהות מבצבצות מתחת לשמלת שיפון ארוכה  וזקט מחויט מחייך לסניקרס אדומות. הכל מותר. הכל מתאים והכל יפה. ברחוב צבעוני אחד מתערבבים מזוקנים לובשי שחורים הממהרים לבית הכנסת הגדול באלנבי וקצוצות שעיר עם קעקוע של דולפין הממהרות לראות שקיעה בחוף. המון אוצרות בשוק עתיקות, בשוק פשפשים ובשוק האיכרים. וגם בלוינסקי ובכרמל. והריחות? גן עדן! צבעים, קולות, ריחות, טקסטורות והתרגשות אחת גדולה. חמשת החושים לא מספיקים לגמוע עיר אחת מדהימה. תל אביב אהובתי!

ילדים מתרוצצים על דשא שנקצר הבוקר. הריח מתפשט לפאתי המושב. מי רוצה לימונדה קרה? מממ טעים!! הלימונים נקטפו הבוקר מעץ עייף ומט ליפול.  טרקטור מתקרב ומפר את השקט  הפסטורלי. מגפיים שפעם היו שחורות, מטביעות עקבות בוץ בשבילי הגינה. מחפשות מרפסת פנויה וכסא נדנדה. ביצי משק טריות מתערבבות לארוחת ערב ישראלית. חלמון כתום נשפך על מפת משבצות.  זר סביונים צמאים משתקף בצנצנת זכוכית. המון שקט.  מרכז מסחרי קטן. אישה פרחונית בשמלת מלמלות מוכרת עוגות שמרים רייחניות תוצרת בית. אחת אחרת מכנסת ילדות ליצור כדים באובניים. מה ניצור הפעם? כד?  קדירה לתנור?

עגלול עמוס פעוטות מפלס את דרכו למדשאה ירוקה. נעצר בסמוך לערימת אופניים . הורים משתאים מתרגשים משיירה ארוכה של טרקטורים עמוסי ביכורים ותלתלי ילדים. רעש מנועים מבשר את תחילת הטקס. טנא קט על כתף שזופה משוויצה בחג הקציר. פרות, גדיים וטלאים צועדים בגאווה ומציגים את יופי הכפר.

שדה חיטה נושק לשדה חמניות. שמש צהובה בעיניים מחייכת לחקלאים חרוצים. מאותתת להם לחזור הביתה. סל נצרים מאגד לתוכו ירקות טריים שיחתכו עוד מעט לסלט טרי וחמצמץ. שביל לבנדר מקבל את פניו. וילונות תחרה לבנים תוחמים חלונות זכוכית. אישה יפה בכובע רחב קוטפת לואיזה מערוגת גינה רטובה.  קנקן תה ריחני לצד לחמניות חמות מתפצפצות..  ערסל פסים צבעוני אוסף לתוכו ילדה  שחומה עייפה. עשבי תבלין מאשרים שזה הזמן לקטוף אותם. תבשיל הקדירה מוכן . בתיאבון!

 ניגודים, השראה, רעיונות, בגדים, קולקצייה בהתהוות

הכרות

בכיתה ב' נבחרתי רשמית לועדת קישוט בבית הספר, שם, במסדרונות המתקלפים האינסופיים התרגשתי לראשונה מהיצירה. באיזה בריסטול לבחור? היכן למקם את הציורים? לורדים, ניירות, דבק, מספריים ואקדח סיכות, שבלונות של אותיות, פתגמים וסיפורים, שעות בחדר המורים והופ! היצירה מונחת בגאון על הקיר המתקלף. ועוד אחת ועוד אחת.

גזירי לבבות מניירות צבעוניים מרגשים יותר ממשחק מחבואים בשכונה. סרטי נייר, גלילי תחרה, שאריות בדים. מה אפשר להכין מהם? לחשוב, לנסות, לבדוק, לזרוק לפח. ושוב, לצייר, לצבוע, לגזור ולהדביק. ריח הדבק באוויר, טוש שנשאר פתוח ומוסיף ניחוחות מוזרים. אולי אשתמש גם בחרוזים? כיף לשלוח בדואר איגרות ברכה לחג מתוצרת עצמית. שנה טובה וחג שמח!

שמלת תחרה לבנה, חתן נרגש, ריח משכר של ורדים לבנים. המון. 3000 בערך. ואזות זכוכית מצלצלות. אחת נשברת, כמו הכוס בחופה. גלילי בד לבן טהור, בזהירות שלא יתלכלך. המון בד עוטף את החופה. מה להוסיף? נרות? עלי ורדים? פמוטים כסופים? סרט סאטן עוטף בעדינות מפית צחורה על השולחן. הכלה מגיעה. אירוע של פעם בחיים. החופה מוכנה. ניצוצות בפנים ודמעה בקצה העין. אורות מנצנצים, ריח משכר של התרגשות באויר. מזל טוב!

בובת דיגום דוממת. המון סיכות תפירה, זהירות, לא להדקר! באיזה בד לבחור? גלילי בד נדחקים, צמודים אחד לשני, אולי סאטן עם נקודות? שיפון חלק ומתנופף? חצאית מידי או מיני? איך אפשר לבחור? לצייר סקיצות, למחוק, להוסיף, לקצר, לתרגם לגיזרה. לשנות, להצר טיפטיפה שישב בול על המותניים. למתוח את הבד, להחליק טוב טוב את הקמטים. המספריים כבדות, חותכות בצייתנות את קוי המתאר. רעש מכונות תפירה. לחבר קידמי לגב, מכפלות, רוכסן. כפתור. לגזור את החוטים המיותרים. רגע, מה עם התוית? תתחדשי!

דגנית זאב בן יחזקאל

מעצבת ובעלת המותג "דגניתא"

נעים מאוד (-: